פסק-דין בתיק ת"א 2328-09-10

תחילתה של פרשה זו הייתה בבקשה למתן צו מניעה זמני, במעמד צד אחד, אשר הוגשה עוד טרם הגשת התובענה העיקרית, וזאת, על רקע ביטול הסכם להשכרת משרד עורכי-דין, שנכרת בין הצדדים.

עו"ד אלון צ'יצ'יאן (להלן- התובע) חתם ביום 29.7.10 יחד עם עו"ד משה רבי, נתבע 2 (להלן- רבי), על הסכם שכירות ביחס לנכס המצוי בבעלות מר רמי אלמוג, נתבע 1 (להלן- אלמוג). הנכס יועד לשמש כמשרד עורכי דין (להלן- המשרד או הנכס או המושכר). תחילת תקופת השכירות נקבעה ליום 1.9.10, אך התובע החל להשתמש בנכס כמשרד עורכי-דין כבר ביום 1.8.10. בין התובע לבין רבי נתגלע סכסוך בנוגע לחלוקת החדרים במשרד ולאור היעדר הסכמה, רבי לא נכנס למשרד.

ביום 16.8.10 הודיע ב"כ של אלמוג, במכתב, כי הוא עומד על קיום הסכם השכירות המשותף לצדדים, וקבלת הבטחונות שנקבעו עד ליום 23.8.10. ביום 1.9.10 שלח רבי מכתב לאלמוג והודיע על ביטול ההסכם מצידו. עוד באותו יום חסם אלמוג את המשרד ומנע מהתובע להיכנס אליו. 

לאור זאת, עוד באותו יום, הגיש התובע בקשה למתן צו מניעה זמני, במעמד צד אחד. בדיון שהתקיים בנוכחות הצדדים ביום 2.9.10 ניתן צו ארעי לפיו, אלמוג יאפשר לתובע שימוש במשרד, אם יעמוד בתנאי ההסכם. בדיון אשר התקיים ביום 3.10.10 נקבע, בהסכמת הצדדים, כי הצו הארעי יהפוך לזמני, וישאר בתוקף עד החלטה אחרת. משמע, התובע יקיים את מלוא ההתחייבויות על-פי הסכם השכירות כלפי אלמוג.

התובע הגיש ביום 13.7.11 בקשה דחופה לביטול הצו הזמני, לאפשר את יציאתו מהמושכר והשבתו לאלמוג.

טענות התובע בתמצית

התובע עתר למתן פסק דין הצהרתי לפיו הסכם השכירות תקף ואכיף וכי אין תוקף לביטול ההסכם אשר נעשה על ידי מי מהנתבעים.

התובע טוען, כי בעודו מבצע את סידורים הנדרשים להוצאת ערבות בנקאית חדשה, שתענה על תנאי ההסכם, חסמו אלמוג ובנו את המשרד במנעול ובגופם ומנעו ממנו להיכנס. בשל כך נגרמו לתובע נזקים רבים, ביניהם חוסר היכולת לתקשר עם לקוחותיו, נעילת חפציו ותיקי לקוחותיו במשרד ופגיעה בשמו הטוב.

התובע הגיש בקשה לפיצול סעדים לאור זכויות ההשבה והפיצויים המגיעים לו: דמי השכירות בגין הנכס המוטלים עליו במלואם, תשלומי המיסים החודשיים עבור השימוש בנכס, החלפת רכיב במרכזייה, חיבור הטלפונים לאחר שאלו ניזוקו במהלך חסימת הנכס על ידי אלמוג ונזקים נוספים אשר ניתן יהיה לכמתם רק בתום בירור תובענה זו.

טענות נתבע 1 (אלמוג) בתמצית

אלמוג טוען, כי רבי ביטל את הסכם השכירות עוד טרם הגיע מועד קיומו. הביטול על ידי אחד השוכרים מהווה הפרה יסודית של ההסכם באופן השולל כל יכולת לקיימו. התובע לא מילא אחר תנאי ההסכם המקנים זכות חזקה במועד שנקבע ובכלל, ובשל כך גם הוא (אלמוג) ביטל את ההסכם.

התובענה עוסקת בסכסוך בין התובע לרבי, המהווים על פי הסכם השכירות שוכרים "יחד ולחוד". לאלמוג אין כל קשר לסכסוך בין עורכי הדין לבין עצמם ולביטול ההסכם.

התביעה הוגשה על ידי התובע בחוסר תום לב קיצוני תוך שימוש לרעה בהליכי משפט בניסיון להטיל על אלמוג את מעשי ומחדלי התובע ורבי.

טענות נתבע 2 (רבי) בתמצית

 רבי טוען, כי היתה בינו לבין התובע הסכמה בעל פה על חלוקת החדרים במשרד, כך שחדר 6 יהיה לשימושו. לאחר שחזר בו התובע מהסכמה זו, לא היה מעוניין להיות שותף של התובע באותו משרד וביטל את הסכם השכירות. עוד טוען רבי, כי עדות התובע ועדיו רצופות בסתירות ואינן מהימנות.

דיון

התובע טוען, כי ליבו של הסכסוך הוא חוסר תום לב והתנהגות שאינה מקובלת בקיום חוזה ובביטולו וכי יש לקיים את ההסכם שנכרת כדין.

אלמוג טוען, כי זו תובענה לאכיפת הסכם שכירות שאינו קיים כלל מאחר שבוטל על ידי רבי. התובע ורבי מהווים את "השוכר", יחד ולחוד בערבות הדדית, על פי ההסכם שנחתם עימם. יתר על כן, אלמוג לא הפר את הסכם השכירות. במועד בו ביטל אלמוג את ההסכם וסרב למסור את החזקה, ההסכם כבר בוטל על ידי רבי. הפגיעה, הנטענת, בתובע היא פרי מעשיו או מחדליו של התובע עצמו או לכל היותר נובעת מהתנהלותו של רבי אשר ביטל את ההסכם עוד בטרם הגיע מועד קיומו. כך גם טען בחקירתו הנגדית: "זאת אומרת שאם אלון היה בא לבד ורוצה לשכור ממך...? לא הייתי נותן לו" (עמ' 130 לפרוטוקל, שורות 5-8), "לקחתי שני עורכי דין אבל דבר אחד היה ברור לשניהם וזה היה כתוב בהסכם, שהפרה על ידי אחד מהם מתבטל ההסכם, נגמר" (עמ' 132 לפרוטוקול, שורות 11-12).

אלמוג טוען בנוסף, כי הבהיר לתובע ולרבי במהלך חודש אוגוסט בכתב ובעל פה, כי הוא עומד על קיום ההסכם ככתבו וכלשונו- התובע ורבי יחד ובערבות הדדית. כך גם עולה מתמליל שיחה מס' 11 מיום 12.8.10:  " רמי: עכשיו, כתוב, תשמע, בחוזה, כל אחד אחראי על השני... כתוב לך בהתחלת החוזה כל אחד לחוד ושניכם ביחד".

התובע מפנה בסיכומיו לעניין זה לע"א (ת"א) 816/84 בקר נ' ערד, פ"מ תשמ"ז (1) 265 (להלן- עניין בקר), שם נקבע, כי לא תתקבל טענה לפיה ביטול חוזה על ידי אחד השוכרים יביא לביטול החוזה כולו. כך:

"נראה לי שהדברים הם מקל וחומר: אם נושה משותף אחד אינו יכול לפטור את החייב מן החיוב שהוא חייב לשותפו, כל אחד לחוד ודאי שאינו יכול לפטור את החייב מן החיוב שהוא חייב לנושה האחר "לחוד". חיוב שנעשה כלפי כל אחד מהנושים לחוד, יש לקיימו כלפי כל אחד לחוד, ואף שבמקרה כמו שלנו קיומו כלפי האחד מהווה גם קיום כלפי השני, הרי משויתר האחד על הקיום, נותרה בעינה החובה לקיימו כלפי השני.